המרדף אחרי הדופמין

המדריך להבנת המוח של ילדי קשב וריכוז

כהורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז (ADHD), לעתים קרובות אנחנו שואלים את עצמנו "למה זה קורה?" ו"מה זה אומר הפרעת קשב וריכוז?"

כמאמנת אישית, המתמחה בעבודה עם הורים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז, אני רוצה לשתף בתובנות חשובות על הקשר בין נוירוטרנסמיטר במוח שנקרא דופמין לבין הפרעת קשב וריכוז והאתגרים שהילדים חווים.

הדופמין והמוח שלנו

דופמין הוא אחד הנוירוטרנסמיטורים המרכזיים במוח שלנו, שקובע את היכולת שלנו לתעדף ולבצע משימות שיש בהן תגמול בטווח הארוך. 

בנוסף, רמות יציבות ומספקות של דופמין באונה הפרה-פרונטלית ובאזורים מוחיים נוספים חשובות לתפקודי למידה, זיכרון, קשב, פתרון בעיות ועוד.

מכיוון שהוא משחק תפקיד כל כך מרכזי ביצירת מוטיבציה, התנהגות ולמידה חוקרים מאמינים שבתקופת האדם הקדמון הייתה לדופמין חשיבות רבה להישרדות בני האדם.

כלומר, התפקיד של הדופמין היה להבטיח שהאדם יפעל ויתאמץ כדי להשיג כל מה שהוא זקוק לו לצורך הישרדותו -  חיפוש מזון, ציד, בניית מחסה ועוד.

איך זה קורה? הדופמין משתחרר במוח במצבים שגורמים לנו הנאה או מסייעים להפחתת כאב, ולכן השחרור שלו מעלה את הסיכוי שנראה באותם מצבים תגמול, ושנרצה עוד מהם בעתיד. זה המנגנון המוחי שמבטיח שתהייה לנו מוטיבציה לפעול ולעבוד קשה כדי למלא את כל צרכינו. הוא הסימן לכך שאנו עוסקים בפעילות שחשובה ומקדמת את ההישרדות שלנו.

זה היה נכון בתקופת האדם הקדמון כאשר האדם פעל בסביבה שאופיינה במחסור. כיום, בסביבה המודרנית, אין מחסור אלא להיפך – אנו חיים בחברת השפע. שפע של גירויים זמינים שמקפיצים את רמות הדופמין במוח, אך מנגנון התגמול וההנעה לפעולה נשאר כפי שהיה לפני אלפי שנים.

במוח בריא, הדופמין פועל כמערכת תגמול מתוחכמת: הוא משתחרר כשאנחנו מצליחים במשימה, כשאנחנו מקבלים חיזוק חיובי, או כשאנחנו משיגים מטרה. כלומר, הדופמין הוא לא סתם עוד חומר כימי במוח. הוא המנוע שמניע אותנו לפעולה, המדריך שמכוון אותנו להצלחה ולהשגת המטרות שלנו, והמורה שעוזר לנו ללמוד מניסיון העבר.

איך משפיע דופמין בהפרעת קשב וריכוז?

אצל ילדים עם ADHD, מערכת הדופמין פועלת באופן שונה.

מחקרים מראים שיש להם:

- רמות נמוכות יותר של דופמין

- פחות קולטנים לדופמין במוח

- שינוי באופן שבו המוח מעבד את הדופמין

ניתן לראות בתמונות כיצד נראית פעילות מערכת הדופמין בסריקת גלי מוח עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) ובלי הפרעת קשב וריכוז.

בנוסף על כך, בחברה שבה אנו חיים כיום, שפע של גירויים זמינים מספק לנו עלייה של רמות הדופמין במוח ללא שום מאמץ: משחקי המחשב המתוכנתים לעורר בנו את הדופמין ללא שנקום מהכיסא, ממתקים, חטיפים, שתייה ממותקת, טיק טוק, אינסטגרם.... כל אלה גירויים זמינים וממכרים מכיוון שהם מעלים את רמת הדופמין במוח מבלי שיש צורך להתאמץ או לצוד או ללקט.

למה זה משמעותי?

כאשר רמות הבסיס של הדופמין במוח נמוכות יותר, ילדים (וגם מבוגרים) עם הפרעת קשב וריכוז יתקשו להניע את עצמם לבצע מטלות שאין בהם סיפוק מידי ולהיפך - יהיו עסוקים בחיפוש אחר פעילויות שיסיעו להעלאת רמת הדופמין במוח במהירות וללא מאמץ.

כלומר, הם מבינים שעדיף ורצוי להפסיק לצפות בטיק טוק ובמקום זה להכין את שיעורי הבית או ללמוד למבחן. אבל, הציפייה לתגמול עתידי של ציון טוב אי שם בעתיד הרחוק אינה מספקת כדי להעלות רמות הדופמין הנמוכות באותו הרגע, ולא תייצר מוטיבציה לפעולה הנדרשת מהם.  

המוח יעדיף לעסוק בפעולות זמינות ומתגמלות המעלות את רמת הדופמין בטווח המיידי כמו משחקים במחשב/בטלפון.

איך זה בא לידי ביטוי בהתנהגות של ילדים עם הפרעת קשב וריכוז? 

קושי בריכוז במשימות "משעממות" - הדופמין אחראי על המוטיבציה שלנו. כשיש פחות דופמין, המוח מתקשה להתמקד במשימות שאינן מספקות תגמול מידי.

משיכה לפעילויות מרגשות או חדשות  - ילדים עם ADHD נמשכים לפעילויות אינטנסיביות יותר - זו דרכם הטבעית להגביר את רמות הדופמין.

דחיינות - כשמערכת התגמול לא עובדת כראוי, קשה יותר להתניע פעולה לקראת מטרות עתידיות.

הבנת תפקיד הדופמין בהפרעת קשב וריכוז מאפשרת לנו להבין טוב יותר את האתגרים ולפתח אסטרטגיות יעילות להנעה ומוטיבציה, למשל:

-פירוק משימות - פירוק משימות גדולות למשימות קטנות מאפשר יותר הזדמנויות לשחרור דופמין דרך חווית הצלחות קטנות.

-חיזוקים מיידיים - יצירת מערכת תגמולים מיידית עוזרת לפצות על המחסור בדופמין.

-הפיכת משימות למעניינות יותר - הוספת אלמנטים של משחק, תחרות או אתגר יכולה להגביר את שחרור הדופמין.

-פעילות גופנית - פעילות גופנית ותנועה מגבירה את ייצור הדופמין ומשפרת את תפקודו במוח.

חשוב לזכור שכל ילד הוא ייחודי, וגם האופן שבו הפרעת הקשב משפיעה עליו הוא ייחודי. ההבנה של מערכת הדופמין מספקת לנו כלים טובים יותר להבין את הקשיים ולתמוך בילדינו, אבל היא רק חלק מהתמונה הגדולה.

כהורים, המשימה שלנו היא לא "לתקן" את המוח של ילדינו, אלא לעזור להם למצוא את הדרכים הטובות ביותר עבורם להצליח. הבנת תפקיד הדופמין מאפשרת לנו לעשות זאת בצורה מושכלת יותר, תוך התאמת הסביבה והאסטרטגיות לצרכים הייחודיים של כל ילד.