המוח - מכונה ליצירת מציאות

"המוח הוא מכונה מתוחכמת שפועלת ללא הפסקה בייצור מציאות אישית וסובייקטיבית.

הקשר בינה לבין מה שקורה בפועל, יכול לעיתים להיות מקרי בהחלט".

נשמע מוזר? לא ממש.

הריי אין שני אנשים בעלי חווית מציאות זהה,

גם אם הם נמצאים באותו מקום ולכאורה נחשפים לאותה החוויה.

בכל זאת - כל אחד מפרש את הסיטואציה - בצורה שונה.

למה זה קורה?

המוח שלנו קולט את המידע מהסביבה החיצונית באמצעות חמשת החושים (ראייה, שמיעה, ריח, טעם, מגע), מעבד אותו לתובנות ואת התובנות למחשבות, רגשות, פעולות והתנהגויות.

חשוב להבין, שערוצי הקליטה של החושים שלנו מוגבלים וצרים, כך שהמוח קולט מידע חלקי הנדרש להבנת הסיטואציה. לדוגמא: אני רואה מה שנמצא מלפני. אם לא אסתובב, לא אראה מה נמצא מאחורי. וזה לעיתים יכול להיות מידע קריטי להבנת הסיטואציה.

יכולת המוח לאיסוף ועיבוד המידע המגיע מבחוץ מוגבלת מאד , לכן, ובאופן הישרדותי המוח נעזר בדפוסים אוטומטיים לצורך מתן פרשנות למציאות המורכבת.

מהם הדפוסים האוטומטיים?

האמונות, הערכים והתפיסות שלנו, הזיכרונות והחוויות שצברנו לאורך השנים, חוויות ילדות, ניסיון העבר, הסביבה שלנו, המשפחה ומערכות היחסים שלנו ועוד גורמים נוספים.

כל אלו מוטמעים והופכים לתבניות ודפוסי חשיבה אוטומטיים בהם המוח שלנו עושה שימוש יום יום, בעיבוד ופרשנות של המידע הנקלט על ידי החושים.  

למה זה קורה?  זאת פעולה אוטומטית מתוך צורך הישרדותי לפעול במהירות וביעילות ולזהות ולהגיב למצבי סכנה. המוח משתמש בתבניות אלו כמצילות חיים.  פעם ראינו נמר וברחנו – נשארנו בחיים. כעת, כל פעם שנראה נמר, גם אם הוא ישן או עסוק בענייניו, גם אם זה נמר בתחפושת, המוח ישתמש בתבנית המוכרת שהשאירה אותו בעבר בחיים, ואנחנו מייד נברח.

אז כשמדובר בנמר בג'ונגל – אין ספק שיש הגיון בתבניות האוטומטיות.

הבעיה מתחילה כשהמוח שלנו ממהר להכניס את התבניות הללו לפעולה גם כאשר הן לא מתאימות לסיטואציה.

איך זה קורה?  על מנת לפעול ביעילות ובמהירות, המוח מוסיף את הפרשנות הסובייקטיבית האוטומטית הזאת לכל חוויה שאנחנו חווים, באופן אוטומטי  ומהיר, מבלי שאפילו נהייה מודעים לפעולתו.

על מנת להמחיש את האופן בו מתרחש התהליך - אפשר לדמיין שיש לנו בראש סוג של פס ייצור. חומר גלם נכנס מבחוץ באמצעות החושים, זה יכול להיות תמונה, צליל, דיבור, ריח או מגע. מיד מגיע פועל חרוץ ויוצק את המידע שהתקבל בתבניות מוכנות מראש והתוצר שמתקבל: מחשבות, רגשות, או פעולות בתבניות המוכרות והאוטומטיות.

והנה דוגמא מחיי היום יום : אני הולכת ברחוב ומולי עומד איש לא מוכר, מסתכל לכיווני ומנופף ביד.  כיוון שאני צועדת קדימה ולא מסתכלת לאחור - אין לי מושג שמאחורי ממש ברגע זה עובר שכן שלו, ובעצם לו הוא מנופף לשלום.  המוח שלי, שמודע רק לתמונה שמולו, מזדרז לצקת משמעות בכל מה שקורה לי ומשתמש בתבנית אוטומטית. לדוגמא: "הוא מנופף לי כי כנראה יש כאן בעיה והוא רוצה שאעצור. מה הבעיה? מה קורה?"

תבנית אוטומטית אחרת יכולה להיות: "כנראה שהוא צריך עזרה, ולכן הוא מנופף לי". אגש ואנסה לעזור.

ויש כאלו שיחשבו: " אולי יש משהו מאחורי? אולי כדאי להסתובב?"  

סוגי הדפוסים

יש אנשים שמחזיקים בדפוסים נוקשים ויש שמחזיקים בדפוסים גמישים.

הראשונים - לא נותנים למידע שזורם מהסביבה החיצונית לבלבל אותם. מבחינתם המידע תמיד יותאם לתבנית הקיימת.

לעומתם, אלו שמחזיקים בתבניות חשיבה ואמונה גמישות – בוחנים את המידע מהסביבה החיצונית: אולי כדאי להביא תבנית שונה? אולי לשנות את התפיסה? 

הבנת התהליך בו המוח שלנו קולט את המידע מהמציאות ומייצר על בסיסו פרשנות סובייקטיבית מאפשרת לנו:1. פתיחות לאפשרויות חדשות, לפרשנויות נוספות ולשינויים2. הזדמנות להטיל ספק בדפוסי החשיבה האוטומטיים שלנו 3. גילויים חדשים וסקרנות.

רק כך ניתן לעשות שינוי מהותי במציאות של חיינו. וזאת הסיבה שזהו כלי מרכזי שאני מתרגלת עם המתאמנות והמתאמנים בקליניקה שלי.

רוצים להתנסות? מוזמנים לקבוע שיחת ייעוץ

מקסימום - ישתנו לכם החיים (-: